זני שירותי מימון בע"מ נ' פלאח ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. אין מחלוקת כי האחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים. בהתאם להודעות הצדדים שניתנו לאחר מועד הדיון, נכון להיום אין גם מחלוקת לגבי היקף הנזק שנגרם. המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה היא שאלת ההוצאות.

התובעת מבקשת לפסוק לה, בנוסף לסכומים המוסכמים, אגרת תביעה ושכ"ט עו"ד. הנתבעים טוענים כי לא היתה הצדקה להגשת תביעה זו, ומשום כך, על התובעת לשאת בהוצאותיה.

מטיעוני הצדדים עולה התמונה הבאה: התאונה אירעה בתאריך 12.07.10; בתאריך 23.12.10 פנה ב"כ התובעת לנתבעת 2 (להלן: "קשר") ולמגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") במכתב בו דרש לפצות את התובעת על נזקיה, בתוך 7 ימים; המכתב שהוגש נושא תאריך 23.12.10, אך לא הובהר מתי הוא נשלח. מחותמת המוטבעת על המכתב עולה שהוא נתקבל אצל מגדל בתאריך 09.01.11 (ת/1). אין אינדיקציה למועד קבלת המכתב אצל קשר, וב"כ הנתבעים הצהירה שהמכתב נתקבל אצל קשר בתאריך 08.02.11; למחרת קבלת המכתב, ביום 10.01.11, הודיעה מגדל לתובעת שהיא אינה מבטחת את רכב הנתבעים, ועל התובעת להפנות דרישתה לקשר (ת/2); ביום 10.02.11 הוגשה התביעה; ימים ספורים לאחר מכן, ביום 15.02.11, כתבה קשר לתובעת שדרישתה נתקבלה, והיא מבקשת להמציא לעיונה טופס תביעה (נ/1); מגעים נוספים בין הצדדים התנהלו בין החודשים מאי – יולי 2011, הנתבעים ביקשו מהתובעת להמציא להם מסמכים שונים לבחינת התביעה, וכן אורכה להגשת כתב ההגנה עד לאחר המצאת המסמכים. ב"כ התובעת ביקש שהות להמצאת המסמכים (נ/2); בתאריך 06.11.11 שילמו הנתבעים לתובעת את אותם סכומים שאינם שנויים במחלוקת, הכוללים פיצוי בגין הנזק הישיר ושכ"ט שמאי (ת/3). לא שולמו הסכומים הנדרשים בגין ירידת ערך הרכב וימי עמידה; בתאריך 11.03.12 הוגש כתב ההגנה; בדיון שנתקיים בפני הודיעו הצדדים שקיימת עדין מחלוקת לעניין ירידת הערך, ב"כ הנתבעים ביקשה להודיע עמדתה לאחר שיומצאו לה מסמכים לגבי עברו הביטוחי של הרכב. כאמור בתחילה, מהודעות שהוגשו לאחר מועד הדיון, עולה שאין מחלוקת לעניין ירידת הערך, והמחלוקת היחידה שנותרה היא לעניין פסיקת הוצאות.

התביעה דנן, מכונה "תביעת פח", והפסיקה העוסקת בתביעות מסוג זה נדרשה לא אחת לשאלת ההוצאות. נקבע שעל תובע לשגר מכתב דרישה לנתבע טרם הגשת התביעה, ואם לא עשה כן, אף שיש בידו עילה טובה לתביעה, הוא עלול למצוא עצמו ללא שיפוי על הוצאות המשפט שהוציא ולעיתים אף עלול להיות מחוייב בהוצאות הנתבע (ראה למשל פסק דינו של כב' השופט חאג' יחיא, בתא"מ 160007/09).

מכתב דרישה לא נועד לשמש "כרטיס כניסה" לבית משפט, או מכשיר "סולל דרך" להגשת תביעה ודרישת הוצאות. מכתב דרישה נועד לוודא כי בין הצדדים קיימת מחלוקת שיש להביאה להכרעת בית משפט. על כן על תובע לוודא, טרם הגשת תביעתו, כי קיימת מחלוקת שכזו. אינני סבורה כי יש לקבוע כללים נוקשים, מה משך הזמן האמור לחלוף בין מועד משלוח מכתב הדרישה למועד הגשת התביעה, אלו מסמכים על תובע להמציא טרם הגשת תביעתו, או אלו צעדים עליו לנקוט טרם פנייה לבית משפט. לוז העניין הוא בכך שעל תובע לוודא, טרם הגשת התביעה, כי קיימת מחלוקת שיש להביאה לפתחו של בית משפט. בהתאם, אין לקבוע מסמרות בשאלה, אימתי יחוייב תובע, שהגיש תביעה ללא צורך, בהוצאות הנתבע. גם לעניין זה הכל תלוי בנסיבות, ובין היתר יש לשקול את התנהלות הנתבע טרם ולאחר הגשת התביעה, לרבות תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

מהשתלשלות האירועים כמפורט לעיל עולה, שלא היתה הצדקה להגשת התביעה דנן. כאמור, מכתב הדרישה הראשון נתקבל אצל מגדל התאריך 09.01.11, וכבר למחרת הודיעה מגדל לתובעת כי אין היא מבטחת את הרכב המעורב. קשר עצמה לא השיבה אומנם לדרישה, אך ב"כ קשר הבהירה שהדרישה נתקבלה באיחור רב, מאחר והיא נשלחה לסניף השכרת הרכבים ולא למשרדים.

בנסיבות האמורות לא היתה הצדקה להגיש תביעה ולהכביר הוצאות. שעה שמגדל הפנתה את התובעת לקשר, ניתן היה לצפות שטרם הגשת התביעה תפנה התובעת לקשר פעם נוספת ותבהיר לה כי מגדל אינה רואה עצמה כמבטחת. ניתן היה גם לצפות שטרם הגשת התביעה תנסה התובעת לוודא מה עלה בגורל דרישתה, או לכל הפחות, תוודא שקשר קיבלה את הדרישה, ולמרות שחלף פרק זמן סביר, היא נמנעת מלהתייחס לה. הגשת התביעה בתאריך 10.02.11 היתה מוקדמת מידי, ובטרם ווידאה התובעת כי בין הצדדים יש מחלוקת הטעונה הכרעה שיפוטית.

זאת ועוד, מהעובדות האמורות עולה שהנתבעים לא התעלמו מהדרישה. הן מגדל והן קשר השיבו מיידית למכתבים שקיבלו, וקשר ביקשה לקבל מסמכים שונים, לבחינת התביעה.

טוען ב"כ התובעת כי חלף זמן רב טרם שילמו הנתבעים לתובעת את אותם סכומים שאינם שנויים במחלוקת, ואלו שולמו רק ביום 06.11.11, כתשעה חודשים לאחר מועד הגשת התביעה. אלא שמהמיילים שצורפו עולה שעוד בחודש יולי 2011, ביקשו הנתבעים לקבל מסמכים שונים לבחינת היקף הנזק, וב"כ התובעת ביקש שהות להמציאם, מאחר ומרשתו טרם העבירה את המסמכים. בנסיבות אלו, לא ניתן לטעון לשיהוי בתשלום הסכומים המוסכמים.

טענה נוספת היא כי עד למועד הדיון לא שולם הפיצוי בגין ירידת הערך, כי הבקשה לקבלת עבר ביטוחי של הרכב לא הוצגה עד מועד הדיון, וכי התובעת לא ידעה כי נדרשים לנתבעים מסמכים נוספים. לעניין זה מפנה ב"כ התובעת לבקשה שהגישו הנתבעים למתן פסק דין לחובתם על מלוא סכום התביעה, ומבלי לחייבם בתשלום הוצאות. לטענתו מבקשה זו עולה שירידת הערך לא היתה שנוייה במחלוקת. טענה זו שגויה. אכן, הנתבעים הגישו בקשה למתן פסק דין לחובתם, בו הסכימו לשלם לתובעת פיצוי לפי שלושה ראשי נזק: נזק ישיר, הוצאות שמאי וירידת ערך, אך באותה בקשה נאמר גם כי מבוקש לקבוע שהפיצוי בגין ירידת הערך ישולם רק לאחר וכפוף להמצאת אישור העדר תביעות. לאור זאת, ומשהודיעו הנתבעים שלאחר קבלת המסמכים מלוא הנזקים מוסכמים, אין לראות בהם כמי שהשהו תגובתם.

במכלול נסיבות אלו, אינני מקבלת את הטענה כי התובעת זכאית להוצאותיה ולו בשל אי תשלום הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, במועד. הנתבעים לא ביקשו לחייב את התובעת בהוצאותיהם, על כן אינני נדרשת לשאלה אם מקרה זה מצדיק חיוב התובע בהוצאות הנתבע.

התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 15,825 ₪ בצירוף הצמדה מיום 28.07.10, בניכוי הסכומים ששולמו. הפרשי ההצמדה יחושבו תוך התחשבות במועד בו שולמו הסכומים המוסכמים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ו' אייר תשע"ג, 16 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: